שאלתי את עצמי לא פעם, למה אנשים מסירים קעקועים?
שהרי שאדם בא לעשות קעקוע בדר"כ מסתכל באין ספור חוברות ודוגמאות, בוחר סקיצה שהכי נראית לו, המקעקע מעתיק לו את הסקיצה לגוף ומחכה לאישור סופי – ז"א שבשלב מסוים אותו אדם אהב מאד את הציור אפילו ברמה כזאת שהוא מוכן לשלם על מנת לקעקע אותו על הגוף לכל החיים.
אז מה יכול לגרום לאותו אדם לרצות להוריד אותו וזה לא רק לרצות להוריד זה לסבול כאבים לבוא למספר טיפולים ולשלם ממיטב כספו על מנת לעבור את התהליך הזה רק כדי שאת הציור שהוא כל כך אהב פעם ירד ממנו, וזה משהו שלא מעט אנשים עושים כל יום…
אז אני בתור אדם שמתעסק בהסרת קעקועים ואדם שיצר הסקרנות שלו הוא לא קטן -החלטתי לשאול כל לקוח למה הוא רוצה להסיר את הקעקוע.
הסיבות שקיבלתי רבות ומגוונות כגון "עשיתי את הקעקוע שהייתי צעיר", "הקעקוע לא יצא כמו שאני רוצה", "לא רוצה שהילדים יראו…" וכ"ו.
אבל משפט אחד תמיד חזר על עצמו אצל כל אחד מהלקוחות- "הקעקוע מפריע לי"
ניסיתי להבין מה ציור על הגוף יכול להפריע לבן אדם -זה לא כבד, זה לא משהו שצריך לתחזק על בסיס יומי, במה הוא כבר יכול להפריע?
והסיבה ההגיונית שאליה הגעתי היא שזה לא מפריע לגוף החומרי של האדם, זה מפריע מאד לנפש.
בהרבה דתות הקעקועים הן מחוץ לתחום וביהדות במיוחד ואולי יש לכך סיבה, אולי באמת לא טוב לנפש האדם קעקוע?
לי באופן אישי היה קעקוע שגם מאד הפריע לי, בתור אדם חילוני לגמרי מאד הציק לי הקעקוע ובשנייה שעשיתי אותו הצטערתי.
אולי כי באתי מבית מסורתי, אולי כי זה החינוך שקיבלתי אבל זאת הייתה ההרגשה שהסרתי את הקעקוע – הרגשתי שירדה לי אבן גדולה מהלב.
אם זה היה רק אני, לא הייתי מייחס לזה יותר מידי חשיבות אך אני רואה לקוחות שמגיעים לפה פעם בחודש לטיפול שעברו תהליך דומה – משהו השתחרר אצלם.
פתאום מצאו עבודה מעניינת, בן או בת זוג, חתונות ילדים וכו', הם כמובן לא מייחסים את זה להורדת הקעקוע אבל לאדם שמתבונן מהצד אני נוטה להאמין שההחלטה שהם עשו באומץ לב עשתה להם טוב בחיים, אני מאחל לכולם שבת שלום ומבורכת.
